בארץ הפלאות

הפעם התמזל מזלי ממש לבקר באגדה. לא סתם "אליסה בארץ הפלאות" אלא, אליסה ואימה ראיסה בביתן המדהים, שבהחלט לא נופל בייחודיות מארמון "מלכת הלבבות" ואף יפה יותר. מבחוץ הבית מעותר אבן, וצורתו מזכירה טירה קטנה. הבית מוקף בגינת נוי מקסימה, ובחניה עומדת לה מכונית אספנות ורודה. בתוך הבית, רוב העיצוב הוא באחריות ראיסה: החל מבחירת צבע האגרטל ועד תפירת וילונות ושדרוג רהיטים ישנים. גם אליסה ניחנה בכישרון אמנותי, ופה ושם אפשר לראות יצירות פרי ידיה: ציור, ויטראז'.

אליסה זה עתה סיימה תואר במשפטים באוניברסיטה העברית. ואימה, ראיסה, מנהלת עסק מצליח המתמחה בסככות וריפודים, בשם "סוככי צמרת בע"מ". למרות היותן גבירות עסוקות למדי, הם נענו לבקשתי לפלוש לארונות שלהן. ואני כמובן, מגישה לכן דו"ח מפורט ככל האפשר.

ראיסה. בעלת הבית בלבוש פרי ידיה.

ראיון עם ראיסה

ראיסה, ממה שאני רואה, את יודעת לתפור בערך הכול! בגדים, וילונות, ציפיות, ריפודים, מה לא?! וכל דבר נראה כל כך מיוחד וייחודי. מהקירות של הבית שלך אפשר להריח את האהבה שלך לזה. איפה הכול התחיל?

אני גדלתי בברית המועצות, שם כולם אותו הדבר. כאילו כל דבר מגיע מפס ייצור, הכול אפור זהה ומשעמם. הרצון לטיפת ייחודיות פשוט בוער בך ומבקש לפרוץ החוצה!! במצב כזה אין ברירה אלא להיות יצירתי. אני זוכרת את הפעם הראשונה, כאשר הסכימו להכניס לברית המועצות מגזין אופנה. הוא נקרא BURDA, והיו בו תמיד סכמות של סריגה ותפירה. כל בחורה שידעה להחזיק מחט ביד, לא הפסידה את ההזדמנות.

עיצוב עצמי, מקדימה.

אני מנחשת שאת החזקת צבא מחטים שלם! את זוכרת מתי התחלת לתפור? ממי למדת?

בגן התחלתי לתפור שמלות ומעילים לבובות. אני זוכרת שקנו לי מכונת תפירה קטנטנה ב-5 רובל. פעם ראשונה שתפרתי לעצמי היה בכיתה ג' או ד'. לא ידעתי ממש איך, אז תפרתי לפי הרגשה. ובכיתה ה', באותה תקופה, היה נהוג שבבית ספר הבנות ילמדו שעור תפירה. זו הייתה החווי המקצועית הראשונה שלי.

אף פעם לא חשבת לעשות מזה קריירה בתחום האופנה?

בישראל שוק האופנה הוא קשה. יותר מידי אי-שקט בשבילי. הייתה תקופה שהייתי תופרת לפי הזמנה, אבל לא באמת חשבתי להמשיך עם זה ברצינות.

כשאת לא תופרת, איפה את נוהגת לקנות בגדים?

גם כשאני לא תופרת, אני אוהבת לתקן ולעצב לבד. מין גימור ייחודי שלי. לכן, לרוב אני מעדיפה סיילים, מכירות סוף עונה, משהו לא יקר במיוחד. אחרי הכול, אם קונים ברשת יקרה, לא חבל ישר לחתוך?!

הריפוד של הכסא, הוילונות, הבגדים. תפור עליה.

מה לדעתך, חשוב שיהיה לאישה על מנת לתחזק מראה חיצוני מושלם?

טעם טוב וחוש אופנה – פשוט הכרחי! עם הזמן זה מתפתח, ומה שעוזר בפיתוח נכון של החוש, זה כמובן קריאת מגזיני אופנה. מוכח! דבר חשוב לא פחות – חברות אמיתיות. כאלה שאפשר להקשיב לעצה שלהן ולסמוך עליה. חברות שיש להן עין טובה לאופנה ולבגדים, שיוכלו להגיד מה יושב טוב וממה צריך להתרחק.

ראיון עם אליסה

אליסה, אני רואה שגם לך יש סגנון בגדים ייחודי מאוד! האם לאמך הייתה השפעה על כך?

כן, לאמא שלי בהחלט היה מקום לאורך שנות חיי בעיצוב הסגנון שלי. פעם זה היה יותר דומיננטי, בעיקר למנוע ממני לשלב בגדים שממש לא תואמים מבחינת צבע, צורה או סגנון. היום כבר פיתחתי לעצמי טעם בבגדים וסגנון ייחודי ועצמאי, אך עדיין אני מאוד מעריכה את הדעה שלה וחוש הטעם שלה ושואלת לדעתה במצבים של דילמה קשה.

אחת היצירות של אליסה

ליד פינת האקססוריז, בשמלה שאמא תפרה.

האם גם את תופרת?

אני ממש לא תופרת. פעם תפרתי בגדים קטנטנים לברביות ושם זה נגמר. אני חושבת שפשוט אין לי את זה. אני תמיד נדהמת ממה שאמא שלי יכולה ליצור מכמה חתיכות בד, אבל אף פעם לא היה לי את הדחף לנסות גם. כנראה שזה כי יותר קל לתת לאמא לעשות את הקסם.

אז אני מניחה שנעבור לשאלות השופינג – איפה את אוהבת לקנות? מה? כמה? ולמה?

אני פחות בקטע של מותגים דוגמת רנואר, זרה ומנגו. חבל לי להוציא כסף מיותר על שמלונת פשוטה מרצועת בד זולה כשאמא שלי יכולה לתפור אחת בלי בעיה. בזכות אמא שלי למדתי מה שווה הוצאה ומה לא. בגדים פשוט אני מעדיפה לקנות בזול ושיהיה הרבה, כל פעם לדפוק הופעה חדשה מבלי להתרושש. אבל כשמדובר בבגד רציני, כזה שאני רוצה שיחזיק מעמד, כמו מעיל צמר, מכנס אלגנט או ג'קט, אני אלך לרשת גדולה ואמינה. אני אוהבת סגנון מעורב יחסית - מצד אחד אלגנט (עקבים, ג'קטים, חולצות מכופתרות), מצד שני צעיר, מלא חיים: ורוד, צהוב, סגול, שמלות קצרות - אווריריות לאביב או צמודות וסקסיות או גי'נס עם גופיה לזכר ימי התיכון העליזים. אני צריכה שיתאים לי לפי המצב רוח ולשני הצדדים באופי שלי.

בשמלה שאמא תפרה - 2.

מה החוקים שלך במסע שופינג?

דבר ראשון - שהבגד יחמיא לגזרה - אם זה אופנתי זה לא בהכרח אומר שאני ארשה לזה להימצא בארון שלי, דוגמת סקיני ג'ינס. דבר שני - שזה יהיה נוח, נו טוב, חוץ מנעלי עקב - אותם אני מוכנה לסבול לפעמים (צוחקת). דבר שלישי- שהמחיר יצדיק את הבגד. אם זה בגד מיוחד, מושקע, יפה ואיכותי - שהלב שלי שלם איתו, קרוב לודאי שאכנע למחיר שלו. אבל אם אני מתלבטת לגבי בגד מסוים, תווית המחיר לרוב תכריע את הכף. ובאשר לצבעים – שילובים כמו כתום וירוק לא נכנסו למלתחה שלי עד כה. אני מעדיפה להשאיר את זה ככה.

כל כמה זמן את עושה שופינג?

אחח, שאלה מכשילה. אין לי בדיוק מושג כזה 'שופינג'. אם אני עוברת במסעותיי בדרכים ליד איזו חנות אני מעיפה מבט אם משהו מושך אותי. אם אני צריכה משהו ספציפי לאירוע אז אני אעשה חיפוש מכוון או אם אני צריכה פשוט לחדש משהו ספציפי כמו ג'ינס. בדרך כלל מאוד מעייף אותי לעבור מחנות לחנות ללא מטרה מוגדרת.

בשמלה שאמא תפרה-3.

את אמא שלך כבר שאלתי, ועכשיו תורך – מה לדעתך הכי חשוב במראה חיצוני של אישה?

לדעתי זה הכול יחד- פנים, גזרה ושיער - ובשביל לעשות עם כל אלה יחד חסד, צריך להקפיד שההופעה החיצונית תהיה מודגשת בצורה חיובית ע"י כל האביזרים - בגדים, תכשיטים איפור וצבע שיער. שכל הדברים הללו יהיו כלים שמשרתים את האישה להדגשת יופייה ולהבלטת יתרונותיה ולא שיעשו עמה אבל. שהכול ישתלב בצורה הרמונית יחד בהתאמה לאישה הייחודית.

כשהכל משתלב בצורה מושלמת.

יש שאומרים, שמה שחשוב באמת זה "העולם הפנימי" של האדם – האופי, החוכמה, האינטליגנציה וחוש ההומור. כל השאר – בגדים, איפור, תכשיטים – זו תחפושת שהיום מייחסים לה ערך מיותר. מה דעתך?

בסופו של דבר ברור שמה שהכי חשוב הוא העולם הפנימי שכן החיצוניות היא ברת חלוף. עם זאת, במציאות בה אנו חיים אישה (וגם גבר), צריכה להקפיד על המראה החיצוני שלה. המפגש הראשוני בין אנשים נחווה על ידי חוש הראייה ומותיר חותם כבד שיהיה קשה לשנות אותו אחר כך לטובה או לרעה. ככה זה. לכן, הופעה חיצונית נאה מהווה את המפתח להתעניינות העולם באישה ומאפשרת לה להציג בפניו את כל היופי הפנימי של אישיותה.